<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ב</h1>
<h2>דף טו.</h2>
אין צריך הבעל לכתוב הגט בעצמו או ליתנו בעצמו, אע"פ שכתוב, וכתב ונתן, אלא אפילו צוה לאחר לכתוב או ליתן, כשר. אמר לשנים, כתבו וחתמו ותנו לאשתי, הן שלוחין ועדים וכותבין וחותמין ונותנין. או אמר לסופר, כתוב גט לאשתי, ואמר לעדים לחתום, כותבין וחותמין ונותנין לאיש, ומגרש בו בעת שירצה. וכותבין גט לאיש אפילו אין אשתו עמו, אם מכירין העדים והסופר האיש ואשתו. וצריך הבעל לאמר אם כותב הגט, לשם פלונית אשתי אני כותבו שתהיה מגורשת בו. ואם אמר לכותבו על ידי אחר, יאמר לסופר, כתוב לי גט לשם גירושי פלונית אשתי, והכותב יכתוב ויכוון לשמה. והעדים שיחתמו צריכין שישבו שם בשעת (נתינת) [כתיבת] הגט, שידעו שזהו הגט שצוה הבעל לכותבו לשמה, ואם לא ישבו שם עד כתבו התורף פסול אפילו היו בשעת כתיבת הטופס. ואין צריך שיהיו (בנתינת) [בכתיבת] הטופס. ומצריך ר"י, שבעל יאמר לסופר, אני נותן לך רשות לכתוב הרבה גטין כמו שתחפץ עד שיהיה לדעתך או לדעת הרב, וכן יאמר לעדים, חתמו הרבה גטין עד שיהא הגט לדעת כלכם, שאם לא ירשהו כי אם לכתוב גט אחד ויארע פסול איך יכתוב אחר הרי לא נעשה שליח רק מאחד.
<h2>דף כ:</h2>
וצריך שיהיו השורות שוות שלא יעבור אפילו אות אחת הסרגול מחבירו שבשטה שלפניו. והגט שהעתקתיו נפסל בעבור שעבר אות אחת מחבירו. ואין צריך לזיין ש'ע'ט'נ'ז' וג'ץ' כמו בספר תורה. וטוב למנוע, שמא יטעה וישבש הגט וגם יוציא לעז על גיטין ראשונים בדבר שאינו צריך, שהרי בלא שום זיון נקראת אות, מדקאמ' [שבת ק"ד ע"ב] שאם נטל לגגו של חית ועשאו שתי זייני"ן חייב, משמע שהזייני"ן אינן מזויינות, ואפילו הכי קרי ליה כתיבה. ובירושלמי [פאה פ"ז ה"ה] איתא, אם הלכה רופפת בידך, הלך אחר המנהג. וצריך לכתחלה לעשות ארכו יתר על רחבו כדין ספר תורה. ושלא יכתוב על המחק ולא יהא שום טשטוש בגט. ואומר ר"י, שאין צריך לדקדק להניח גליון למעלה, וכן בשאר שטרות, מדמשני פרק המגרש [גיטין פ"ח ע"א] בשיש ריוח מלמעלה, משמע דווק' הכא, אבל בעלמא לא. והאותיות מוקפות גויל. לא הקיפן גויל אר"י, דכשר דלא בענן מוקפות גויל רק בתפלין ומזוזות, שנאמר, וכתבתם כתיבה תמה. אבל רבינו ברוך מצריך, אחרי שאין זו כתיבה אם לא מוקפות גויל.
<h2>דף כד:</h2>
במקום ששמותם שנים שוין ושמות נשותיהם לא יגרש אחד אשתו כי אם בפני חבירו, שמא יגרש אשת חבירו. אבל בשעת הסכנה אע"פ שאין מכירין כותבין ונותנין. ואשה נותנת שכר הסופר בכל מקום. וזה תקנו משום עגון. והקלף והדיו משל בעל, ובקולמוס אין קפידא לרבינא ברוך, דאין כאן חסרון דבר.
<h2>דף סג:</h2>
אין צריך הבעל לכתוב הגט בעצמו או ליתנו בעצמו, אע"פ שכתוב, וכתב ונתן, אלא אפילו צוה לאחר לכתוב או ליתן, כשר. אמר לשנים, כתבו וחתמו ותנו לאשתי, הן שלוחין ועדים וכותבין וחותמין ונותנין. או אמר לסופר, כתוב גט לאשתי, ואמר לעדים לחתום, כותבין וחותמין ונותנין לאיש, ומגרש בו בעת שירצה. וכותבין גט לאיש אפילו אין אשתו עמו, אם מכירין העדים והסופר האיש ואשתו. וצריך הבעל לאמר אם כותב הגט, לשם פלונית אשתי אני כותבו שתהיה מגורשת בו. ואם אמר לכותבו על ידי אחר, יאמר לסופר, כתוב לי גט לשם גירושי פלונית אשתי, והכותב יכתוב ויכוון לשמה. והעדים שיחתמו צריכין שישבו שם בשעת (נתינת) [כתיבת] הגט, שידעו שזהו הגט שצוה הבעל לכותבו לשמה, ואם לא ישבו שם עד כתבו התורף פסול אפילו היו בשעת כתיבת הטופס. ואין צריך שיהיו (בנתינת) [בכתיבת] הטופס. ומצריך ר"י, שבעל יאמר לסופר, אני נותן לך רשות לכתוב הרבה גטין כמו שתחפץ עד שיהיה לדעתך או לדעת הרב, וכן יאמר לעדים, חתמו הרבה גטין עד שיהא הגט לדעת כלכם, שאם לא ירשהו כי אם לכתוב גט אחד ויארע פסול איך יכתוב אחר הרי לא נעשה שליח רק מאחד.
בעל שהביא בידו גט חתום ואמר, תנו גט זה לאשתי, יתנו לה. אמר לאחרים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו, וכן עשו והגט נמצא בטל או פסול, כותבין אחר ואפילו מאה עד שיגיע לידה גט כשר. אמר הבעל, כתבו וחתמו ותנו לשליח ויוליך לה, וכן עשו והגט בטל, אין כותבין אחר עד שימליכו בבעל, שלא עשה אותו שליח לגירושין, ושמא לא רצה רק שיכתבו ויתנו לשליח בלבד ולא ישאר בו מעשה אחר, והרי כתבו ונתנו לפיכך לא יכתבו אחר. ואם כתבו גט אחר כשר ונתנוהו לשליח ונתנו לה הוי ספק מגורשת.
<h2>דף סד:</h2>
מי שקידש קטנה על ידי אביה וגרשה כשהיא קטנה אביה מקבל גטה ובקבלתו מגורשת ולא בקבלתה לפי' ראשון ש[ל]רש"י, ולפי' אחרון אף בקבלתה, אם הגיעה (לפעותות) [לפעוטות]. גרשה כשהיא נערה מתגרשת בקבלתה או בקבלת אביה. ואין נערה מאורסה עושה שליח לקבל גטה מיד בעלה בחיי אביה, מת האב או נשאת נערה עושה שליח ולא קטנה. אבל האב עושה שליח לקבל הגט לבתו המאורסה בין נערה בין קטנה. קדשה אביה והיא קטנה ומת מגורשת בקבלתה אם מבחנת בין גטה לדבר אחר, אינה מבחנת אין מתגרשת בקבלתה. אומר ר"ת, דקטנה אפילו פחותה מז' שנים דהיינו קודם פעוטות מתגרשת על ידי אביה. ואם אין לה אב שמת לאחר שנתארסה או ניסת אין יכולה להתגרש בשום עניין. וזה קודם הגעת פעוטות. אבל אחר לכל הפירושי' מקבלת גיטה כיון שניסת או מת אביה משנתארסה דיצתה מרשות אב. ובירושלמי [יבמות פי"ד ה"א] אוסר לגרש שוטה אפילו על ידי אבוה מטעם (שיזכנו) [שינהגו] בה הפקרות.
<h2>דף סה:</h2>
אמר לשנים או ליתר על שנים, כתבו גט ותנו לאשתי, גרשוה, שלחוה, שבקוה, תרכוה, כתבו אגרת ותנו לה, יכתבו גט כשר ויתנו לה. אמר, פטרוה, פרנסוה, עשו לה כדת, עשו לה כנמוס, עשו לה כראוי, לא כלום. כתבו ונתנו לה הוי גט בטל. אמר, הוציאוה, עזבוה, התירוה, הניחוה, הועילוה, הרי ספק גט ואין כותבין לכתחלה, כתבו גט ונתנו הוי ספק מגורשת.
האומר, כתבו גט לאשתי, כותבין וחותמין ונותנין לבעל בידו, ולא יתנו לאשתו עד שיאמר להם ליתן לה, נתנו לה אינו גט. וזה בבריא, אבל מסכן כגון שקפץ עליו חולי והכביד מיד חוליו והיוצא בקולר אפילו על עסקי ממון והמפרש לים והיוצא בשיירא אם אמר, כתבו גט לאשתי, יכתבו ויחתמו ויתנו, שידוע שלא נתכון זה רק לכתוב וליתן לה. בריא שאמר, כתבו גט לאשתי, וכתבו וחתמו ונתנו לה והרג עצמו מיד, שהשליך עצמו מן הגג, או הפיל עצמו לים, הוי גט כשר. עלה לגג ודחפתו הרוח ומת אינו גט. ספק הפיל עצמו, ספק דחפתו הרוח הוי גט עד שיודע בודאי שרוח דחפתו. המושלך בבור ואמר, כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי, יכתבו ויתנו לה, והוא שידעו אותו. ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו הוי גט כשר שזה כשעת הסכנה שכותבין ונותנין ואע"פ שאין מכירין.
<h2>דף ע:</h2>
מי שיש לו מכות רעות שאי איפשר שיחיה מהם, אפילו נשחט בו רוב שני סימנים ורמז לומר, כתבו גט לאשתי, יכתבו ויתנו, שעתה חי הוא אע"פ שסופו למות. מי שהתחיל בו חולי מחמת רוח רעה שמבעתת אותו ואמר, כתבו גט לאשתי, לא אמר כלום, שאין דעתו מיושבת עליו. וכן שכור שהגיע לשכרותו של לוט, ואם לא הגיע הוי ספק. אמר כשהוא בריא, כתבו [ותנו] גט ואחר נחלה, ממתינין לו עד שיבריא וכותבין ונותנין, [ואין צריך לימלך]. כתבו ונתנו קודם שיבריא פסול.
מי שנשתתק ודעתו נכונה ושאלו לו, נכתוב גט והרכין בראשו, בודקין אותו שלש פעמים בסירוגין, אם אומר על לאו לאו ועל הן הן, יכתבו ויתנו. ובודקין יפה יפה, שמא נטרפה דעתו. ובודקין אותו בפירי ימות החמה לימות הגשמים ואיפכא כגון ניפלש בימות החמה וצריזש בימות הגשמים או כדפ' הירושלמי [גיטין פ"ז ה"א] נכתוב גט לאמך לאחותך, ושיאמר חד לאו ותרי הן או חד הן ותרי לאו. ואומר ר"י שהכותב גט לאשתו של שכיב מרע יזהר שלא יתקלקל בחוליו בשעת כתיבה. ועל הגוסס השיב ר"י לרבינו יואל מבואנא, שאם מדבר בטוב ודעתו מיושבת עליו שיכול ליתן גט. וכן מגוייד וצלוב כותבין בדבורן. וכן מי שכתב בידו, כתבו ותנו גט, כותבין ונותנין אם דעתו מיושבת עליו, שאין דין נשתתק (לדין) [כדין] חרש, כרב כהנא פרק מי שאחזו [גיטין ע"א ע"א]. אך בתוספתא [שם פ"ב ה"י] פוסק וכן רבינו ברוך, בין חרש בין פקח לא יוכלו לשלוח כתב ידם בבית דין לגרש נשותיהם עד שיאמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו.
<h2>דף עא:</h2>
מי שנשא כשהוא פקח ונתחרש, וכל שכן נשתטה, לא יוציא לעולם עד שיבריא ואפילו ברמיזתו וכתבו אע"פ שדעתו מיושבת עליו. נשא כשהוא חרש יגרש ברמז, שהרי אין קדושיו מן התורה.
אין צריך הבעל לכתוב הגט בעצמו או ליתנו בעצמו, אע"פ שכתוב, וכתב ונתן, אלא אפילו צוה לאחר לכתוב או ליתן, כשר. אמר לשנים, כתבו וחתמו ותנו לאשתי, הן שלוחין ועדים וכותבין וחותמין ונותנין. או אמר לסופר, כתוב גט לאשתי, ואמר לעדים לחתום, כותבין וחותמין ונותנין לאיש, ומגרש בו בעת שירצה. וכותבין גט לאיש אפילו אין אשתו עמו, אם מכירין העדים והסופר האיש ואשתו. וצריך הבעל לאמר אם כותב הגט, לשם פלונית אשתי אני כותבו שתהיה מגורשת בו. ואם אמר לכותבו על ידי אחר, יאמר לסופר, כתוב לי גט לשם גירושי פלונית אשתי, והכותב יכתוב ויכוון לשמה. והעדים שיחתמו צריכין שישבו שם בשעת (נתינת) [כתיבת] הגט, שידעו שזהו הגט שצוה הבעל לכותבו לשמה, ואם לא ישבו שם עד כתבו התורף פסול אפילו היו בשעת כתיבת הטופס. ואין צריך שיהיו (בנתינת) [בכתיבת] הטופס. ומצריך ר"י, שבעל יאמר לסופר, אני נותן לך רשות לכתוב הרבה גטין כמו שתחפץ עד שיהיה לדעתך או לדעת הרב, וכן יאמר לעדים, חתמו הרבה גטין עד שיהא הגט לדעת כלכם, שאם לא ירשהו כי אם לכתוב גט אחד ויארע פסול איך יכתוב אחר הרי לא נעשה שליח רק מאחד.
וצריך שיאמר הבעל מעצמו לסופר, כתוב, ולעדים, חתמו. אם אמרו בית דין או שנים לאדם, נכתוב גט לאשתך, ואמר, כתובו, אם כתבו וחתמו הן עצמן כשר, הכתיבוהו והחתימוהו (ואחרים) [לאחרים], גט בטל, שאין זה צווי הבעל. אמר לשנים או לשלשה, אמרו לסופר ויכתוב ואמרו לעדים ויחתומו, וכן עשו, או אמר לשנים, אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו (ו)הוי גט פסול, וקרוב להיות גט בטל. וכן פסק ר"ח. אך ר"י מספק להכשיר, ואין להקל. וכל מקום שנאמר גט בטל, בטל מן התורה, ומקום שנאמר פסול, פסול מדברי סופרים.
<h2>דף פד:</h2>
גט שמחק בו אות או תיבה או תלה בין השטין, בטופס כשר בתורף אינו גט. ואם פירש בסוף הגט שאות פלונית תלויה או על המחק, אפילו בתורף כשר כשאר שטרות. ופר"י, שאין לעשות קיום מחק ותלויות בשטה אחרונה כי אם לפני וקנינא מיניה בשאר שטרות ולפני ודן בגט, אע"פ שבתורף שבסוף השטר שריר וקיים שמא [בא] לידי הבעל השטר בלא שריר וקיים ומחק למעלה חובתו והגיה רצונו [וכתב] קיום בשיטה חלק שבין העדים לכתב וכתב אחרי כן שריר וקיים. ומה שהורגלו לעשות כן, השיב ר"ת, שכיון שכותבין שריר וקיים יפסל השטר אם לא נכתב כו' א"כ לא חתמו העדים עד שנכתב בשטר שריר וקיים, וא"כ עושין בטוב. אמנם לא (נאמ') [סמך] ר"ת על זה, והנהיג לעשות קודם וקנינא. והנכון שלא לעשות קי[ו]ם מחקין לא בגט ולא בשטרות. פרק גט פשוט [ב"ב ק"ס ע"ב] איתא, שאם עשה שני שריר וקיים או אם מחק שריר וקים וכתב עליו דבר אחר וקיימו בשטה אחרונה וגם כתב בסוף שריר וקיים אחר פסול, דאין עושין מחק במקום שראוי לכתוב שריר וקיים. מצא גט קרוע שתי וערב, שזה כקרע בית דין, גט בטל כשאר שטרות. נקרע בלא קרע בית דין, כשר. נמוק או הרקיב או נעשה ככברה כשר. נמחק או נתטשטש ובבואה שלו קיימת, ויכול לקרות כשר, ואם לאו ואם הגט בלא עידי מסירה כי אם בעידי חתימה אינו גט, אבל יש עידי מסירה והיה כשר כשר, אפילו תורף על המחק או בין השטין או קרוע שתי וערב.
<h2>דף פה.</h2>
נהגו כל ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי אע"פ שמותר לכתחלה לכותבו בכל לשון וכן כתו' המיימון [פ"ד מהלכ' גירושין הי"ב] טופס הגט, בכך בשבת, [כך וכך] לירח פ', בשנת כך וכך ליצירה או לשטרות (ומניינא) [למניינא] דרגילנא למימני ביה במקום פ' איך אנא פ' ב"פ דממקום פ' וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתראי ולאתריהון דאבהתי, צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי, אנת פלונית בת פ' דממתא פלונית וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתייכי ולאתרייכי ולאתרייהו דאבהתייכי דהוית(י) אנתתי מן קדמא דנן, וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהווייין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין ואנש לא ימחה בידיכי מן יומא דנן ולעלם, והרי את מותרת לכל אדם. ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל. והעדים חותמים למטה.
כשיכתוב הגט בלשון זה ובנוסח זה לא יכתוב ודין ביו"ד, שמא יקרא הקורא ודין, כלומר, דין יהיה ביני וביניך. ולא יכתוב ואיגרת ביו"ד, שמא יקרא ואי גרת, כלומר, אם זנתה. ולא לימהך ביו"ד, שמא יקרא לי מהך, כלומר, לי שחוק. ולא יכתוב תהויין, תצביין בשני יודין, שמא יקרא הקורא תהויין תצביין, כלומר, שמדבר עם נשים דעלמא, ויכתוב תלת יודין. ורבינו יוסף טוב עלם כתב, ה' יודין, אחד סמוך לתי"ו ואחד סמוך לדלי"ת והג' יודין אחרונה דיתיהווייין. וירחיק רגל שמאל מה' דלמהך, דלא לשתמע למחך. ויכתוב להתנסבא בה', שאם יכתוב באלף ישמע לא יתנסבא, כלומר, לא תנשא. ויכתוב ספר תירוכין קודם שיטה אחרונה, דאין למדין משטה אחרונה שמא זייפו כשהניחן חלק מעט בין הכתב והחתימה. ולא יהיה בשטה אחרונה רק ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל, דהוי כמו חזרה מעניינו של (עתיד) [שטר] בשטה אחרונה. ולא יסיים שטה אחרונה באמצע (שטר) [שטה], אך ימלא כל השטה אפילו בשאר שטרות פן יחתמו העדים בחצי שטה שנשארה חלק ושוב לא נלמד מן שטה שניה שעל החתימה מאחר שסמוכה לעדים שמא הוסיפה ונמצא ודן ד[י]הוי ליכי ספר תרוכין בטל ושמא הוא עיקר הגט. ואין תקנה לחתום תחת חצי השטה הימנית, שמא יכתוב בחצי שטה חלק מה שירצה וילמדו ממנה שהרי שייר עדיין שטה אחרונה. לכך נכון למלאות כל השטה. ויחתמו העדים זה תחת זה, שמא יהא חלק לימין לכתוב פלוני לוה מפלוני מנה והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת כשר. ואם אין שם כי אם עד אחד יעשה חלק ימין קצר. ויאריך בוי"ו דוכדו, שמא נדמה ליו"ד וישמע וכדי, כלומר, בתנאי זה אפטורי אותך. וכן יאריך בוי"ו דתרוכין ושבוקין, שמא תדמה ליו"ד, (ודשמע) [וישמע] תריכין שביקין, כלומר, שאומר לה שהיא שבקה אותו וגרשה אותו. וכן יזהר (כפל) [בכל] לשון בכל כתב שלא ישמע שני עניינים. אם לא עשה כתקון זה ולא האריך הווין, או שכתב היודי"ן, הגט פסול, וכן כל כיוצא בזה בכל לשון פסול. מעשה בא לפני רבינו אליהו בגט שדל"ת מכדת משה וישראל נדמית ליו"ד והביאו תינוק לא חכם ולא טפש וקרא דלי"ת והכשירו.
וזה טופס הגט כאשר נהגו רבותינו עתה. וישרטט תחלה לכתוב י"ב שטין כמניין ג"ט. וכך העתקתיו מגט שהיה ראוי ליתן:
בששי בשבת בשמונה עשר ימים לירח ניסן שנת כך וכך
לבריאת עולם למנין שאנחנו מנין כאן בלונדרש מתא
דיתבא על נהר טמיזא וגלברוק אנא גמליאל דמתקריא דלקריש
בר רבי יצחק העומד היום בלונדרש מתא דיתבא על נהר טמיזא וגלברוק
צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא שבקית ופטרית ותרוכית יתיכי אנת
אנתתי בלשת בת רבי אהרן העומדת היום בלונדרש מתא דיתבא על
נהר טמיזא וגלברוק דהוית אנתתי מקדמת דנא וכדו
שבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה
ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין
ואנש לא ימחה בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת
לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין
ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל
פלוני בר רבי פלוני עד
פלוני בר רבי פלוני עד.
וצריך שיהיו השורות שוות שלא יעבור אפילו אות אחת הסרגול מחבירו שבשטה שלפניו. והגט שהעתקתיו נפסל בעבור שעבר אות אחת מחבירו. ואין צריך לזיין ש'ע'ט'נ'ז' וג'ץ' כמו בספר תורה. וטוב למנוע, שמא יטעה וישבש הגט וגם יוציא לעז על גיטין ראשונים בדבר שאינו צריך, שהרי בלא שום זיון נקראת אות, מדקאמ' [שבת ק"ד ע"ב] שאם נטל לגגו של חית ועשאו שתי זייני"ן חייב, משמע שהזייני"ן אינן מזויינות, ואפילו הכי קרי ליה כתיבה. ובירושלמי [פאה פ"ז ה"ה] איתא, אם הלכה רופפת בידך, הלך אחר המנהג. וצריך לכתחלה לעשות ארכו יתר על רחבו כדין ספר תורה. ושלא יכתוב על המחק ולא יהא שום טשטוש בגט. ואומר ר"י, שאין צריך לדקדק להניח גליון למעלה, וכן בשאר שטרות, מדמשני פרק המגרש [גיטין פ"ח ע"א] בשיש ריוח מלמעלה, משמע דווק' הכא, אבל בעלמא לא. והאותיות מוקפות גויל. לא הקיפן גויל אר"י, דכשר דלא בענן מוקפות גויל רק בתפלין ומזוזות, שנאמר, וכתבתם כתיבה תמה. אבל רבינו ברוך מצריך, אחרי שאין זו כתיבה אם לא מוקפות גויל.
<h2>דף פח.</h2>
וצריך שיהיו השורות שוות שלא יעבור אפילו אות אחת הסרגול מחבירו שבשטה שלפניו. והגט שהעתקתיו נפסל בעבור שעבר אות אחת מחבירו. ואין צריך לזיין ש'ע'ט'נ'ז' וג'ץ' כמו בספר תורה. וטוב למנוע, שמא יטעה וישבש הגט וגם יוציא לעז על גיטין ראשונים בדבר שאינו צריך, שהרי בלא שום זיון נקראת אות, מדקאמ' [שבת ק"ד ע"ב] שאם נטל לגגו של חית ועשאו שתי זייני"ן חייב, משמע שהזייני"ן אינן מזויינות, ואפילו הכי קרי ליה כתיבה. ובירושלמי [פאה פ"ז ה"ה] איתא, אם הלכה רופפת בידך, הלך אחר המנהג. וצריך לכתחלה לעשות ארכו יתר על רחבו כדין ספר תורה. ושלא יכתוב על המחק ולא יהא שום טשטוש בגט. ואומר ר"י, שאין צריך לדקדק להניח גליון למעלה, וכן בשאר שטרות, מדמשני פרק המגרש [גיטין פ"ח ע"א] בשיש ריוח מלמעלה, משמע דווק' הכא, אבל בעלמא לא. והאותיות מוקפות גויל. לא הקיפן גויל אר"י, דכשר דלא בענן מוקפות גויל רק בתפלין ומזוזות, שנאמר, וכתבתם כתיבה תמה. אבל רבינו ברוך מצריך, אחרי שאין זו כתיבה אם לא מוקפות גויל.
<h2>דף פח:</h2>
בית דין ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין למי שהדין נותן לכפותו לגרש עד שיאמר, רוצה אני, ויכתוב הגט והוי כשר. ואפילו לחצוהו על ידי גוים. אבל אם הגוים אונסים אותו מעצמם עד שכתב, הואיל והדין נותן שיכתב לא בטל הגט ואע"פ שאנוס, שהרי יצרו תוקפו לעבור על הדין של תורה שנותן לגרש ואין זה אונס אך הגט פסול. אם כן מי [שאינו] (ש)רוצה לגרש כיון שרוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו תקפו, אין זה אונס כיון שאמר כבר רוצה אני. ואם אין הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעו בית דין ישראל או הדיוטות אנסוהו הוי גט פסול, הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש. ואם גוים אנסוהו לגרש שלא כדין, אינו גט אפילו אמר רוצה אני ואמר לישראל לכתוב ולחתום.
